ISRAEL: el peligro de la 'apropiación' de la "Protesta de los Indignados" por los capitalistas y sus representantes en los partidos y el Gobierno.

הסכנה בניכוס המחאה

אורן רכמן

14.12.11

הקריאה להתפקד למפלגות הגדולות רק תתעל את המחאה לחיקה של ההגמוניה, על חשבון הישגיה עד כה

באחרונה נשמעות קריאות להתפקדות לשלושת המפלגות ה"גדולות", הליכוד, קדימה ועבודה (כאן, כאן, וכאן). ייתכן שחלק מפעילי המחאה חוששים להישאר לאחר הפגנות השיא חסרי כל השפעה ושוקלים אפשרות כזאת מתוך כוונה לנקות מבפנים את המפלגות מהפוליטיקאים המושחתים שהתברגו בהן, ולקדם משם את האג'נדה של המחאה.

גם אם הכוונות כנות וחיוביות, סכנה גדולה אורבת להם ולמחאה החברתית כולה בהתפקדותם לאותן מפלגות. העובדה שבעלי עניין מושחתים התברגו בכל המפלגות הגדולות וניצלו את הפלטפורמות האלה לקידום רווחיהם האישים או הרווחים האנוכיים של שולחיהם לפוליטיקה, לא סותרת אלא מצטלבת עם העובדה שנבחרי שלוש המפלגות, כשהיו בשלטון בתורן, עיצבו וקיימו משטר המוטה לטובת ההון בחברה בישראל.

ההכרה לפיה If you can't beat them – join them,

טומנת בחובה תהליך של ניכוס המחאה בידי בעלי ההון ונציגיהם במפלגות ובשלטון. השליטים ההגמוניים זקוקים להיענותו של ההמון לכללי המשחק הקיים כדי להמשיך לעשות את רווחיהם וגם זקוקים לקולותיהם. כמו כן, חשוב להם לשמור על החזות הדמוקרטית. מסיבות אלה, עדיף להגמוניה להגמיש את המשטר ולצפות שההמונים הסתפקו ברפורמות שוליות, שאינן מרחיקות לכת, לא משנות את כללי המשחק וגם לא מערערות על שליטתה או על רווחיהם.

אם כך, תמוה ביותר כיצד נציגי המפלגות הגדולות חובקים היום את המחאה, מביעים הבנה למצוקות שהיא מציפה, ממלאים את פיהם בתמיכה בצדק חברתי ולעתים אף מתייחסים בחיוב לאחדות מהתביעות שעולות מהמחאה. האם פתאום השתנו והפסיקו לייצג את בעלי ההון? האם הן מנסות לנכס לעצמן את שפת המחאה כדי ליצור מייצג שווא של הזדהות עמה? האם הן ישתמשו בפעילי המחאה הנפקדים אליהן כדי ליצור מסך של לגיטימציה לחלוקת פירורים ולשינויי דמה שיציעו למוחים? חשוב להזכיר את תוכניות "שיקום" ו"צמצום פערים" למיניהם ששנים רבות יצרו חזות של דאגה חברתית מצד השלטון וציפיות שווא בקרב השכבות המוחלשות, אולם בפועל לא הועיל לביטול מצוקתם האישית והקהילתית של מרבית נפגעי המשטר.

האם המפלגות הגדולות נפתחות ועמלות להצטרפותם של מיטב פעילי המחאה על מנת לרכוש את נאמנותם ולהצר את צעדם? בהיסטוריה של המאבקים החברתיים בישראל, עוד מתקופת המעברות, הממשל הצבאי, דרך מאבקם של הפנתרים השחורים ומאבק הרופאים הנוכחי, הצטיינו ראשי המפלגות במהלכי קו-אופטציה של חלק מהפעילים התוססים או הבולטים על מנת להפריד בין מנוחשל למנוחשל, להשתיק את קולות המחאה ולהמשיך למשול. לעתים, פעילים שבהפיכתם לחברים במפלגות הגדולות משכו מצביעים רבים אליהן, שכחו תוך זמן קצר מנין צמחו ואף בגדו במה ומי שהם התיימרו לייצג.

בעלי ההון ונציגיהם בשלטון ובמפלגות הגדולות לא יוותרו על הרווחים ועל השררה מרצון ומטוב לב. הם עלולים לייצר רק מיצג שווא של נכונות לכך, עד יעבור הזעם ושחיקת תנועת המחאה. כמו כן, ברשימת המפלגות הגדולות שנזכרות בתקשורת, התעלמו לגמרי ממפלגות אחרות שפעיליהן ותומכיהן נמנו בין הנמרצים ביותר בקרב שוכני האוהלים, הצועדים במצעדים ומשתתפי העצרות – כאילו שההתפקדות אליהן או הצמיחה של מפלגה או מפלגות חדשות אינן קיימות כאופציה להשתתפות פוליטית-מפלגתית עבור המוני המוחים.

הצרת מגוון המפלגות הראויות להתפקד אליהן לשלושת המפלגות האחריות למשטר החזירי הנוכחי מעורר תהיות קשות בקשר לחיבור בין התקשורת המסחרית, ההון והמפלגות. לפנינו מניפולציה שנועדה לתעל את המוני המוחים לחיקה של ההגמוניה. עד היום חשפה המחאה מצוקות שהיו מושתקות מזה זמן רב ושיחררה מכבלי השיח ההגמוני. היא גם זימנה הזדמנות לטרוף את הקלפים המפלגתיים. זו השעה להתארגנות להמשך המאבק לזמן ממושך, הן בארגונים אזרחים בלתי תלויים, שיעסקו בחיבור בין נפגעי המשטר, בהצפת הבעיות, בהבניית שיח חברתי שוויוני ובסנגור על הזכויות החברתיות, והן בבריתות של מפלגות שיפעלו נאמנה במסדרונות הכנסת, הממשלה והשלטון המקומי לעבר מדינת רווחה וצדק חברתי לכולם.

הכותב הוא סוציולוג ומרצה בנושאים של שירותי אנוש, חברה אזרחית וחינוך חברתי

El autor, OREN RECHMAN, nacido en Santa

Fe, Argentina, es un sociólogo israelí,

especialista en temas de Relaciones Humanas,

Sociedad Civil y Educación Social. Y es

conferencista y educador en estos items.

fuente: http://www.haokets.org/2011/12/14/